פרשת נח- ולא ישבותו

המבול שירד על הארץ בעקבות מעשי השחיתות של בני האדם הביא לאבדן כמעט מוחלט של כל מעשה בראשית. החורבן מתואר בפעלים קשים:
וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם: חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים: וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם: כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ: וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה: וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם:(ז' יט-כד)

השורש גבר מופיע שלש פעמים, ובנוסף גוויעה, מוות, מחיה מופיעה פעמיים.

היבשה לא נראית, בעולם יש רק מים כמו שמתואר בתחילת בריאת העולם: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם (בראשית א' ב).

ככל הנראה גם לא הייתה יכולת להבחין בין יום ובין לילה, בין אור לחושך, אחרי המבול ה' מבטיח שיום ולילה לא ישבותו, מכאן שבימי המבול הם שבתו.

נוח בתיבה עם משפחתו ועם נציגות מעולם החי שעתיד להיות הבסיס לעולם החדש מרחפים על פני המים כמו רוח אלוהים, הם נמצאים מעל ראשי ההרים, שטים על המים בשמיים. הם נבחרו על ידי ה' לבנות את העולם החדש אחרי המבול. רוח אלוהים המרחפת מסמנת את תחילתו של עולם חדש: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם (ח' א). מכאן ואילך בצורה הדרגתית העולם החדש מתגלה דומה מאד לבריאה הראשונה אבל לא זהה לגמרי. בתחילה מופיעים ראשי ההרים, העורב והיונה בפעם הראשונה לא מוצאים מנוח לכף רגלם, היונה בפעם השנייה חוזרת עם עלה זית טרף בפיה, היבשה מתגלית ואיתה עולם הצומח. ראשי ההרים הם סימן להבדלה בין המים העליונים למים התחתונים כפי שמופיע בבריאת העולם ביום השני. היבשה והעצים הם הבריאה של היום השלישי. מצבם של הדגים והעופות לא ברור, קיימת מסורת שהדגים לא נמחו (זבחים קי"ג ע"ב, בראשית רבה ל"ב יא). לגבי עופות לא ברור בעל ה"תורה תמימה" (פרק ז' הערה י"ז) טוען שהם נמחו כיוון שהיו בכלל בעלי החיים שנזקקו לאינם מינם, הביטוי להשחתת העולם וגם עליהם נגזרה הגזרה. נח משפחתו ובעלי החיים היוצאים מן התיבה הם המינים שנבראו ביום השישי.
בריאת היום הרביעי מופיעה רק בסוף הפרשה. נח יוצא מן התיבה מקים מזבח ומקריב קרבן לה', ובעקבות כך מגיעה ההבטחה בשם הויה שהוא מידת הרחמים מול שם אלוהים המופיע לאורך הפרשה המבטא את מידת הדין:
וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ: (ח' כא-כב)

עונות השנה: "זרע וקציר, קור וחום, קיץ וחורף" מבוססות על סיבוב כדור הארץ סביב השמש, וכן היום והלילה מופיעים דרך סיבוב כדור הארץ ומתגלים דרך זריחת השמש ושקיעתה והופעת הירח והכוכבים זו בריאת היום הרביעי.

מקובל לומר שבזמן המבול השתבשו עונות השנה ולא היה ניכר בין יום ללילה, הטבע השתבש. קיימת דעה במדרש שלפני המבול לא היו עונות שנה, ולא היו הבדלים במזג האוויר לאורך כל ימות השנה וגם בין אזורים שונים בכדור הארץ, גם מערכת היחסים בין האדם לבעלי החיים הייתה שונה:
אמר ר' יצחק אחת למ' שנה היו זורעים ומהלכין מסוף העולם ועד סופו לשעה קלה ומתלישין ארזי לבנון בהליכתן והיו אריות ונמרים חשובים בעיניהם כנימה בבשרו הא כיצד היה להם אויר יפה כמן הפסח ועד העצרת (בראשית רבה ל"ד יא).

היו זורעים את האדמה פעם בארבעים שנה, נעים בעולם במהירות, אנשים חסונים היכולים לעקור ארזים. מזג האויר בכל העולם היה אידיאלי כמו בין פסח לשבועות, תקופת האביב.

ההבטחה על מעגל של ארבע או שש עונות שנה (בבא מציעא ק"ו ע"ב) ויום ולילה מקבע את עולם הטבע הנע במעגל סגור.
הזמן במעשה בראשית מבוסס על אור וחושך שנבראו ביום הראשון ועל המאורות המאירים ביום ובלילה שנבראו ביום הרביעי. הקדושה מופיע פעם ראשונה במקרא בתיאור היום השביעי, שבת: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת (ב' ג). היום השביעי קדוש, והמודעות לקדושתו אמורה להרחיב אותה לכל ימות השבוע בהם האדם עסוק במלאכתו. לא ידוע לנו מתוך המקרא על המודעות לקדושת היום השביעי, והתנהגות מיוחדת בו אחרי שהאדם גורש מגן עדן עד נח וגם בדורות אחריו עד אברהם. ייתכן שהעדר הופעת הקדושה גרם לכך שהעולם אחרי גן עדן היה עולם של חול: וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (ו' א) ובמדרש אגדה: "נעשו חולין בעולם, לפי שהיו רשעים".

בעולם החדש אחרי המבול אין שבת: "יום ולילה לא ישבותו" מעגל קבוע של עונות השנה, יום ולילה. חז"ל למדו מכאן שלבני נח אסור לשבות (סנהדרין נ"ח:). העולם ממתין להופעת ישראל שיגלה את קדושת השבת ובכך העולם יצעד לתיקונו. הקדושה שתופיע בזמן תגלה את הקדושה בכלל המציאות.

לדור המבול לפני הקטסטרופה הייתה יכולת לגלות את הקדושה. חז"ל (חולין קל"ט:) מצאו רמזים לדמותו של משה מביא התורה בדור המבול:
משה מן התורה מנין? בשגם הוא בשר (הכוונה לפסוק: "וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (ו' ג) בשגם במספרים (גימטריא) 345 שווה למשה. אלא שהם בחרו ללכת בדרך של "ותמלא הארץ חמס" ולכן אחרי המבול היה הכרח להתחיל במהלך של תיקון עולם דרך אברהם שממנו ייצא עם שאחד מדגליו המרכזיים תהיה השבת. השבת תביא לכך שבתוך ה"יום ולילה לא ישבותו" יהיה יום שהטבע יפעל אבל בתוכו ומעליו תשרה הקדושה.

העולם החדש אחרי המבול היה חסר את השבת, עולם כזה עלול להתדרדר פעם נוספת לשחיתות, עולם הנושא הבטחה אלוהית לקיומו ללא קדושה וללא מוסר. לשם כך יופיע אבות האומה ויגלו את שם ה' ואת דרך ה' לעשות צדקה ומשפט.